מערב קנדה וצפון מערב ארצות הברית

מערב קנדה וצפון מערב ארצות הברית

מערב קנדה וצפון מערב ארצות הברית היא יעד טיולים מדהים. חבל ארץ זה ניחן ביופי פראי, במרחבים עצומים, בנופים נהדרים ובעושר בעלי חיים. מעט מאוד מקומות בעולם מגוונים בנופים כחבל ארץ זה בו פיורדים שנחצבו ע"י קרחונים, שרשרות הרים נישאות המכוסות במעטה שלג, הרי געש המעלים עשן, יערות גשם עבותים וגייזרים מתפרצים בעוצמה. בהרים ובשמורות טבע של אזור זה איילים מנהלים קרבות חיזור ודובים אוכלים בשלווה פירות יער. מתחת לפני המים חיים מינים רבים של לווייתנים הנודדים אחר להקות דגים. הערים הססגוניים כוונקובר, ויקטוריה, וסיאטל על שווקיהן והנוף המרהיב הנשקף מהן.
המסלול עובר בנופים המשכרים של שמורות הטבע הלאומיים: טאנף, ג'ספר, הפינים של הרי הרוקיס הקנדיים אשר במחוזות קולומביה הבריטית ואלברטה. הרים אלה החוצים את יבשת צפון אמריקה לאורכה ומהווים קו פרשת מים, ניחנים באוצרות טבע שאין דומה להם ובנופים יוצאי דופן – אגמים בצבע טורקיז, פסגות ומצוקים משוננים, שדות קרח, קרחונים, ועושר של בעלי חיים. המסלול כולל גם את שמורות הטבע הלאומיות: אגמי יוטרטון שבדרום מחוז אלברטה (קנדה) וגליישר שבצפון מונטנה (ארה"ב). המסלול משלב טבע נהדר עם בילוי עירוני – חופי ים, שרשרות הרים משוננות ובה מסתתרים אגמים כחולים, הרי געש נישאים מכוסים קרחונים ויערות גשם עבותים הנושקים לחוף.
מסלול הטיול משלב טיול בהרי הרוקייס הקנדים עם עם טיול בשמורת גליישר וילוסטון בהרי הרוקיס האמריקניים, המסלול עובר במחוזות קולומביה הבריטית ואלברטה שבקנדה, ובמדינות וושינגטון, איידהו, מערב מונטנה, ומערב וואימינג אשר בצפון מערב ארה"ב.
מדינת וושינגטון THE EVERGREEN STATE
מדינה בצפון מערב ארה"ב, עיר הבירה: אולימפיה. גובלת באוקיינוס השקט ממערב, בפרובינציה קולומביה הבריטית שבקנדה מצפון, במדינת אורגון שבדרום, ובמזרח מדינת איידהו. העיר הגדולה: סיאטל.
נוסדה: 11/1111889
שטח: 184,824 קמ"ר
כניסה לאיחוד: 42
גובה: +520 מעל פני הים.
הנקודה הגבוהה ביותר: הר ריינר 4,395 מ'
המדינה נקראת על שם ג'ורג' וושינגטון, נשיאה הראשון של ארה"ב. היא נוצרה מן החלק המערבי של טריטוריית וושנגטון שהופרדה מחלקה הבריטי עם אמנת אורגון שיישב את המחלוקת סביב אזור הפסיפיק נורת' ווסט וקבע את הגבול עם מה שיהיה יותר מאוחר יהיה קנדה.
בוושינגטון מוקמים המפעלים של חברות רבות כמו בואינג וכן המטות הראשיים של מיקרוסופט ואמזון.
שטחה של וושינגטון היה במקור חלק מאזור שנקרא "מחוז קולומביה" ששמו נלקח מנהר הקולומביה הזורם בו. באופן אירוני שמו של המקום שונה כדי למנוע בלבול עם מחוז קולומביה, בו שוכנת עיר הבירה וושינגטון.
עד להגעת האירופאים, התקיימה בוושינגטון ובסביבתה תרבות אינדיאנית מבוססת שהתבססה על חקלאות ודייג. מרבית אוכלוסייה זו נפגעה ממגפת אבעבועות שחורות.
חוקרים ספרדים היו האירופאים הראשונים שהגיעו לאזור בשנת 1775 והשטח סופח לאימפריה הספרדית. חוקרים נוספים שעברו בסביבת החוף היו האנגלים ג'ימס קוק וג'ורג' וונקובר. בשנת 1790 ויתרה ספרד על תביעותיה המסחריות והפוליטיות על אזור זה, והוא נפתח לחוקרים וסוחרים ממדינות אחרות, במיוחד מבריטניה ומרוסיה.
ביולי 1811 בריטניה הכריזה על סיפוח האזור, באמנה משנת 1818 ארה"ב והממלכה המאוחדת הסכימו על בעלות משותפת מערבית לקו פרשת המים של אמריקה (בשטח הכולל את וושינגטון) אך בעשורים הבאים החל מו"מ לגבי מציאת גבולות אחרים. בתהליך הזה הייתה מעורבת גם חברת מפרץ הדסון שהייתה דומיננטית בסחר האזורי ותמכה בבעלות הבריטית על השטח במחלוקת, עד כדי כך שבשנת 1841 יישבה אנשים בסביבות נהר קולומביה. בריטניה לבסוף ויתרה על תביעותיה על השטח ביוני 1846. שנים קודם 1836 הוקמה התיישבות של מיסיונרים בדרום וושינגטון של ימינו. בעשורים שלאחור מכן התגברה ההגירה ממדינת אורגון והחלו לעלות דרישות לגבי אוטונומיה. מדינת וושינגטון נפרדה מטריטוריית אורגון בשנת 1835. בשנת 1889 וושינגטון הפכה רשמית למדינה ה 42 של ארה"ב. באותה תקופה – מרבית הכלכלה התבססה על חקלאות. וושינגטון היא ברובה ארץ הררית ורק במערבה לחופי מפרץ פיוג'ט והאוקיינוס משתרעות שפלות. במרכזה מתפתל הנהר הגדול קולומביה אשר שטחו התחתון מציין את גבולה הדרומי של המדינה. באפיקו של נהר זה הוקמו סכרים קבים לצורכי השקיה וכוח שהגדולים בהם הם סכר גרנד קולי וסכרי קונויל.
האקלים במדינת וושינגטון שונה משמעותית בין מזרח המדינה למערבה. במערב – כתומאה מהקרבה לים שורר אקלים ימי המאופיין בריבוי משקעים כל השנה ובריבוי עננות. בחלק המרכזי של המדינה נמצא רכס הרי קסקייד עם משקעים רבים במשך כל השנה ושלג בחורף. במזרח וושינגטון שורר אקלים מדברי למחצה בגלל אפקט מדבר דל גשם שנוצר למרגלות הרי קסקייד.
הר סנט הלנס: אחד מהרי הגעש הפעילים הייחודים באמריקה.
הר רנייר
ההרים האולימפיים
נהר הקולומביה
פיוגיט סאונד – פיורד המחובר לאוקיינוס השקט.
וושינגטון היא רפובליקה ובה 3 רשויות: מבצעת: מושל מדינת וושינגטון, מחוקקת – המורכבת משני בתים: האסיפה הלאומית של וושינגטון, וסנאט וושינגטון. שופטת – בראשה עומד בית המשפט העליון של וושינגטון.
המדינה מאפשרת התערבות ישירה של האזרחים ע"י יוזמה אזרחית, משאל עם ואישור חוק.
הרשות המבצעת מורכבת מהמושל, סגנו, התובע הראשי, מזכיר המדינה, שר האוצר ושר החינוך. כולם נבחרים בנפרד לתקופה של 4 שנים ויכולים להיבחר ללא הגבלה (בוושינגטון אין הגבלה על אורך הכהונה של המושל או חברי בית המחוקקים). המפלגה הדמוקרטית מחזיקה ברוב בשני בתי המחוקקים.
המדינה מחולקת ל 39 מחוזות
כלכלה: חקלאות המבוססת על גידול פירות (תפוחים במיוחד), בקר וכבשים, ודיג במיצר פיוג'ט העשיר בדגה. מאחר ויותר ממחצית שטחה הוא מיוער התפחה בוושינגטון תעשייה ענפה של מוצרי עץ כגון לבדים, ניר ותאית. חברת התוכנה מיקרוסופט שוכנת במדינה וכן חברות בינלאומיות כמו סטארבקס, בואינג, אמזון, וקוסטקו. כולן במערב המדינה, בעיר סיאטל ובמטרופולין שלה
קבוצת האוכלוסין הכי גדולה במדינה היא הגרמנים 19.4% מכלל התושבים, האירים 11.6%, אנגלים 11.1%, נורווגים 5.5%, אמריקאים 4.6% ו. ישנם גם ריכוזים של אוכלוסייה ממוצא שוודי, פולני והולנדי. אלו המציינים כי מוצאים אמריקאי הנם בעיקרם ממוצא אנגלי אך שורשיהם נטועים בצפון אמריקה מהמאה ה 17 וראשית הקולוניות הבריטיות באמריקה.
פרח לאומי – שושנת האלפים חופית
הציפור הלאומית – צהוב הנוצה האמריקאי (קנרית הפרא)
האינדיאנים בארצות הברית
מיעוט אתני שמנה ב 2010 כ- 3 מיליון נפש (1% אחוז מאוכלוסיית ארה"ב). מורכבת מעשרות שבטים והיא האוכלוסייה הוותיקה ביותר ביבשת. ריכוזי עיקריים: קליפורניה, אוקלהומה, אריזונה, ניו מקסיקו, טקסס.
שפות: אנגלית, ספרדית, צ'ירוקי, נאווחו, שפות ילידיות.
דת: קתולים, פרוטסטנטים, אנימיזם.
בימי גילוי אמריקה מנו האינדיאנים כ 10 מיליון נפש במאות עמים ושבטים שונים לאורכה ורוחבה של היבשת. החל מ 1620 עם תחילת ההתיישבות האירופית בצפון אמריקה ועד סוף המאה ה 19, עת יושבו כל שטחי ארה"ב הוכחדו ונעלמו מרבית השבטים האינדיאנים כתוצאה מצמצום שטח מחייתם, ממחלות שהביאו המתיישבים, ומפעילות מלחמתית. כיום חיים אינדיאנים רבים בשמורות המוקצות להם וזוכים להגנתו של הממשל הפדרלי של ארה"ב. האינדיאנים של צפון אמריקה א פיתחו כתב בטרם הקולוניאליזם ולכן מרבית המידע והתיעוד על אורח חייהם ותרבותם נכתב ע"ח חוקרים ומתיישבים אירופיים שהבינו במידה מוגבלת את התרבויות שונות שפגשו. מקורו של הכינוי אינדיאנים בטעותו של מגלה אמריקה כריסטופר קולמבוס אשר בהגיעו לחופי אמריקה סבר בטעות שהגיע להודו (אינדיה – הודו), טעות שהשתרשה לאורך דורות בשפות שונות ורבות. במהלך המאה ה 20 החלו לכנותם "ילידי אמריקה" NATIVE AMERICANS מושג שנחשב תקין פוליטית, אך מרביתם מעדיפים להיקרא "אינדיאנים אמריקאים" אובשם השבט אליו הם משתייכים.
התקופה הקדם-קולוניאליסטית
אבותיהם של האינדיאנים, המכונים "פלאו אינדיאנים" הגיעו לאמריקה מאירו-אסיה דרך גשר יבשתי שחיבר בין אלסקה לקמצ'טקה לפני 12K שנים. בסוף עידן הקרח עלו פני המים והפרידו בין היבשות. פריטים שונים כמו כלי אבן, עצמות, מערות ופרוות נמצאו בכל רחבי ארה"ב והן מעידים על חייהם של בני אדם כבר מלפני 10,000 שנה. קדמונים אלו חיו כציידים-מלקטים והשתמשו בכלי אבן ועצמות. העדות העתיקה ביותר על ישוב שנתגלה בצפון לואיזיאנה מעידה על חיי נוודות למחצה, והתפתחות של חקלאות זעירה מתוארכת ל 3,500 לפנה"ס. בין השנים 1000 לפנה"ס – ל 1000 לספירה התקיימה לאורכו של החוף המזרחי, מפלורידה ועד קנדה תרבות "ארץ היערות". בני תרבות זו השתמשו במלאכה זעירה ובחקלאות שכללה ביות חיות וצמחים בעודם משתמשים בכלי אבן משוכללים. "תרבות המסיסיפי" התפתחה לאורכו של עמק המיסיסיפי החל מ 950 לפנה"ס והגיעה לשיאה בשנת 1250 לספירה. הייתה זו הגדולה בתרבויות צפון אמריקה ועל פי הערכות חיו במרכזו כ 20K-30K בני אדם בישוב עירוני שלא היה כמותו בצפון אמריקה עד 1800. כל הנראה, תרבות זו הורכבה ממספר שבטים שחיו בערים ובכפרים מפותחים שהתבססו על גידולי תירס, וניהלו מסחר עם אינדיאנים ברחבי צפון אמריקה, מהאגמים הגדולים בצפון ועד הרי מקסיקו שבדרום.
תחילת ההתיישבות האירופית
בשנת 1492 גילה קולומבוס את היבשת האמריקאית ונפגש עם הילידים של היבשת. ההתיישבות האירופית ביבשת בחלה בעיקר באזור דרום אמריקה ומרכז אמריקה ואלו בצפון אמריקה התיישבו יותר מאוחר.
14/5/1607 הוקמה בצפון אמריקה המושבה הראשונה וירג'יניה וב 1620 נחתמה אמנת המייפלאור ובכך החלה ההתיישבות הבריטית בצפון אמריקה. המתיישבים היו בעיקר של משפחות פרוטסטנטיות מבריטניה. לקראת סוף המאה ה 18 השתלטו המתיישבים האירופים על כל חופה המזרחי של היבשת והקימו בה 13 מושבות. בשנת 1763 קבע השלטון הבריטי כי תחום ההתיישבות האירופית יוגבל להרי האפלצ'ים במערב וזאת ע"מ לבסס את שלטון בריטניה באזור. המלך ג'ורג' ה III התייחס לשטחים במערב כשטחי בריטניה לכל דבר ולאינדיאנים כזכאים להגנת הכתר האנגלי, אולם ב 1776 עת דרש הכתר האנגלי מיסוי מהמתיישבים, יצאו אלו במרד כנגד הממלכה. האינדיאנים עמדו לצידה של בריטניה במלחמת העצמאות, בעיקר בשל ההגנה שהעניקה להם ולפיכך המתיישבים ראו לנכון לנקום בהם. עם סיום המלחמה הכיר הכתר האנגלי בחוזה פריז 1783 בריבונות של המתיישבים על השטחים שעד נהר המסיסיפי. אחד מתוצאות הלוואי של הכרה זו היא ששבטי אינדיאנים רבים עברו לשיטתה של ארה"ב. מרבית המתיישבים השתייכו לכנסיות הפרוטסטנטיות שהאמינו כי לאינדיאנים אין נשמות והם אינם בני אנוש, ולמעשי בני שטן. על פי אמונה זו כאשר מאמינים נוצרים מגלים חבל ארץ המיושב בכופרים בנצרות, חובתם הדתית הייתה להשתלט על שטחים אלו ולנצר את הלא מאמינים הללו. בשל תמיכת האינדיאנים באנגלים והן בשל המדיניות שאימצו הכנסיות הפרוטסטנטיות היה מקובל למגר את האינדיאנים בכל דרך שהיא, כאשר בין השאר נשלחו לאינדיאנים "כמחווה של רצון טוב" שמיכות שהיו נגועות באבעבועות שחורות שגרמו למעשה להשמדתם של כפרים שלמים. היו גם בין המתיישבים כאלה שראו לנכון לנצר את הילידים אולם הם היו בעמדת מיעוט בקרב המתיישבים.
בשנת 1779 הורה הגנרל ג'ורג' וושינגטון, לימים נשיאה הראשון של ארה"ב, לאחד מהגנרלים בפיקודו לתקוף את בני שבט הצ'רוקי, להרוג ולהחריב עד היסוד כל נקודת התיישבות בבעלותם. המשימה בוצעה בצורה ברוטאלית ואכזרית כאשר וושינגטון עצמו טען כי האינדיאנים אינם אלא "חיות טרף" מה שמסביר את הברוטאליות בה נהגו חיילי הקונפדראציה שהכינו מגפיים מעורות שהופשטו מגופות אינדיאנים. וושינגטון עצמו זכה במהלך מלחמת העצמאות לכינוי "TOWN DESTROYER כאשר הורה על השמדת 28 עיירות מתוך 30 שהיו בידי שבט הסנקה במשך 5 שנים בלבד.
עם זאת נעשו ניסיונות "לקדם" את האינדיאנים. בשנת 1778 חתם הקונגרס על חוזה שנקרא THE TREATY OF FT PITT שהבטיח לאינדיאנים זכויות טריטוריאליות למשך מספר דורות, אולם עם הזמן נסוגו חברי הקונגרס מהסכם זה והסכמים אחרים שחתמו עם שבטים אינדיאנים. אולם גם עם הסכמים אלו המתיישבים עצמם והשלטון התעלמו מזכויות האינדיאנים: לדוגמא בשנת 1782 חילקה מדינת צפון קרולינה לוותיקי המלחמה קרקעות במערב שהיו בבעלות אינדיאנית ללא דין ודברים איתם. למרות עקרונות האמונה הנוצרית על פיה פעלו לכאורה המתיישבים האמריקאים והשלטונות, המדיניות האלימה של המתיישבים נגדה סיכנה את מעמדה של האומה הצעירה. בשלב הזה לאינדיאנים עדיין היה כוח בעל משמעות שיכל להסב נזק לארה"ב, בשל כך שאפו השלטונות להשגת סטטוס קוו בין הצדדים, ובהתאם לכך חתמו על הסכמים עם האינדיאנים על חלוקת הקרקעות וקבעו שיש לצאת במלחמה רק במקרים של פגיעה בהסכמים. אולם המתיישבים היו אלו שחרגו מהסכמים ואילו האינדיאנים סירבו לוותר על מורשתם לטובת "הקי\דמה", ובהנהגתם של שבט השוני SHAWNEE יצאו למלחמה על השטחים שאיבדו בצפון מערב המדינה. נשיא ארה"ב דאז, ג'ימס מדיסון חשש מהאפשרות שהאינדיאנים יכרתו ברית עם בריטניה וסבר כי יש לצאת בשל כך למתקפה נגד אנגליה ע"י כיבוש קנדה מידם. האינדיאנים אכן כרתו ברית עם הבריטים בהתאם להבטחת הכתר האנגלי להקמת מדינה אינדיאנית עצמאית, אולם האנגלים לא קיימו את הברית והפקירו את האינדיאנים שנחלו מפלה אחר מפלה. בין השנים 1812-1819 הוקמו 4 מדינות חדשות שהצטרפו לברית הפדרלית" אינדיאנה, מיסיסיפי, אלינוי ואלבמה. הנשיא ג'מס מונרו הבין כי על מנת למנוע שפיכות דמים נוספת לא נותר לו אלא להורות על טרנספר של כל האינדיאנים ממזרח לנהר המיסיסיפי לשטחים שממערב אליו, תוך הבטחת הגנה על האינדיאנים. בתחילה דחו האינדיאנים התעה זו אולם המצב בפועל לא התיר להם בפניהם כל ברירה והם נאלצו להתפנות מבתיהם ולהגר מערבה. שבטים שסירבו להגר מערבה כמו הצ'רוקי, הצ'יקאסו, והצ'וקאטו הקימו ממשל עצמי, כפי שעשו המתיישבים הלבנים, ואף ניסחו לעצמן חוקות, וזאת מתוך רצון לקבל על עצמם ערכים פוליטיים כמקובל בחברה האמריקאית. הגדילו לעשות בני שבט הצ'רוקי שלבשו בגדים מערביים, למדו אנגלית, שלחו בניהם ללמוד בבתי הספר נוצרים ואף היו בעלי עבדים.
המדיניות האמריקאית עד למלחמת האזרחים:
בתקופת נשיאותו של אנדרו ג'קסון בשנת 1829 חל עוד מפנה שלילי בגורלם: ג'קסון האמין בהבטחת חופש הקניין לאזרחי ארה"ב ובהתאם לכך הבטיח ניידות חברתית וכלכלית לכלל אוכלוסיית ארה"ב ועל כן נתן אור ירוק להמשך ההשתלטות האמריקאית על אדמות האינדיאנים כאשר אפשר לאדם הפשוט לעלות במעמדו ע"י ההתיישבות במערב וכיבוש קרקעות נוספות לחקלאות, וזאת על חשבון הילידים שחיו באזורים אלו. ג'קסון עצמו היה גאה בטבח שביצעו אנשיו ובהתעללות בגופות שבוצעו בידי כוחות הצבא בראשותו. "כאשר הפרא מתנגד , התרבות – עשרת הדיברות בידה האחת והחרב באחרת – תובעת את השמדתו המידית" ג'קסון תמך "בחוק גירוש האינדיאנים" משנת 1830 אשר בהתאם לו הועברו שבטים מנחלותיהם בין השנים 1830 ל 1840. תוך כדי טבח נרחב בשבטים אלו, פונו בין 70 אלף ל 100 אלף אינדיאנים לטריטוריות חדשות במערב. רבים מתו מתנאי הדרך הקשים, מחלות, רעב ומתנאי זג האוויר הקשים.
למרות הגירוש ומעשי הטבח, שיקמו את עצמם השבטים האינדיאנים. חמש השבטים החזקים אף הקימו רפובליקות עצמאיות בעלות חוקה ועיר בירה, וכן הצליחו מבחינה כלכלית בחקלאות
מלחמת האזרחים 1861-1865
מאורע חשוב בהיסטוריה האמריקאית, שגרמה למותם של מאות אלפים משני הצדדים, ואף להירצחו של הנשיא לינקולן, אבל הפכה את המדינות האמריקניות לאומה אחת מאוחדת. זכורה פחות העובדה שהמלחמה גם התנהלה על גורל השלטון במערב, כאשר מדינות הצפון והדרון שאפו להנחיל את האידיאולוגיות שלהן על שטחים אלו.
חמשת הרפובליקות האינדיאנים העדיפו לחבור לדרום בעיקר בשל העובדה כי נפגעו מהגירוש ומעשי הטבח שבוצעו ע"י השלטון הפדרלי. כוחות הדרום אף הקימו כוח שיטור שנועד להגן על האינדיאנים. האינדיאנים בדומה לדרום – קיימו מדיניות של עבדים בשטחם וקיימו סחר פורה דווקא עם הדרום לפיכך הגיוני הדבר שהרפובליקות האינדיאנים תחבורנה לקונפדרציה הדרומית, אך אינדיאנים רבים גם חברו לצפון והשתתפו בקרבות נגד האינדיאנים תומכי הדרום. הפסדן של כוחות הקונפדרציה הדרומים הותיר את 5 הרפובליקות האינדיאניות בחורבנן. אמנם השלטון הפדרלי פעל לשיקומן של מדינות הדרום אך האינדיאנים לא נכללו בה ונענשו קשות על תמיכתם בדרום. שר המלחמה סטנטון היה מוכן לשלום עמם אך תמורת זאת תבע טריטוריות נרחבות עד כדי מחצית משטחן, ביטול מוסד העבדות בתחומם, מתן אפשרות להקמת מסילת רכבת בטריטוריות שנותרו להן ויישוב מחדש של שבטים אינדיאנים ביתרת השטח שנותר והאינדיאנים נאלצו לחתום על חוזה משפיל זה בשנת 1860. המדיניות האמריקאית הריכוזית לאחר המלחמה קבעה כי יש לרכז את האינדיאנים בשמורות בכל האמצעים הנדרשים, כמו גם העברת נכסים ואדמות לידי מתיישבים לבנים, וכן להגביר את "החינוך מחדש" והעברתם מחיי נוודות למושבי קבע והפצת הנצרות בקרבם.
"מלחמת המישורים" לאחר מלחמת האזרחים נאלצו האינדיאנים לקבל עליהם את המדיניות הפדרלית של הריכוז בשמורות, אולם מיעוט מקרב הציידים המשיכו לפעול כנגד הדיכוי האמריקאי שעמד לגדוע את תרבותם המסורתית, כן היו חדורי רגשות נקם בשל השנים הרבות של הדיכוי הפדרלי, כך שבמשך 10 שנים התנהלה בין שבטים אלו לבין החיילים הפדרליים מלחמה שכונתה "מלחמת המישורים" שהייתה שירת הברבור מבחינתם של האינדיאנים. כמות המתיישבים הלבנים שזרמה לתחומם, ההשקעה הכספית שליוותה הגירה זו, הקמת מסילות הברזל שהגביר את מעבר הסחורות והאנשים למערב, עדיפות "הלבנים" ע"פ "האדומים", ועוד גרמו להפיכת האינדיאנים לגזע נכחד.
בשנים 1865-1866 הגיע הממשל הפדרלי להסכמים עם כמה מהשבטים האינדיאנים של "המישורים הגדולים" אולם חיכוכים רבים נוצרו כאשר המתיישבים ניסו להגן על נתיבי המסחר למערב למורת רוחם של האינדיאנים בשל היותם מנוגדים להסכמים. בשנת 21/12/1860 הצליח שבט הסו לחסל את כל חיילי מצודת הקיריני והתעללו בגופותיהם. מפלה זאת גרמה למסע נקמה בחורף 1867, כוח צבאי שמנה 14 אלף חיילים טבח בכפרים וגרם לבריחתם של אחרים.
באוגוסט 1868 נקמו כמה מבני הסו במתיישבים לבנים בקנזס,, רצחו 15 מתיישבים, אנסו ובזזו. הנקמה הלבנה הורתה על פינוי כל האינדיאנים לשמורות סגורות, גם אלה שחתמו על הסכמי שלום.
בדצמבר 1874 החליט נשיא ארה"ב יוליסס גרנט על צו המורה על פינוים של האינדיאנים לשמורות תוך 60 יום, אי ציות לצו יגרום מסע צבאי לאכיפת הצו. מנהיגי האינדיאנים התעלמו מצו זה והתגובה לא איחרה לבוא, אולם האינדיאנים ניצחו במערכות הראשונות והסיגו את הצבא הפדרלי מאזורם. ביולי 1876 הוטל משטר צבאי על כל השמורות בחלק הצפוני של "המישורים הגדולים" ונשלח כוח של 2500 מתנדבים לנקום על התבוסה. לאחר לחימה קשה הובסו האינדיאנים ורבים הסגירו את עצמם לשלטונות.
במהלך השנים שלאחר מכן גורשו שבטים רבים ורוכזו בשמורות בעלות טריטוריות מצומצמות. עד שנת 1930 המשיכו הילדים לאבד משטחיהן לטובת האדם הלבן. מ 138 מיליון אקר שהיה בידם בשנת 1890, נותרו בידיהם לאחר 40 שנה 48 מיליון אקרים בלבד.
המאה ה – 20: ב 29/8/1911 נתפס אישי שנחשב האינדיאני "הפראי האחרון" ושחי את מרבית חייו במנותק לגמרי מהעולם המודרני ומהמתיישבים הלבנים ליד אורוויל קליפורניה. ב 2/7/1924 חתם הנשיא קלווין קולידג' על חוק אזרוח האינדיאנים שהעניק אזרחות אמריקאית לכל האינדיאנים שנולדו בארה"ב ובטריטוריות שלה. בהמשך למאבקם בזכויותיהם ובקרקעות שהופקעו מהם טענו האינדיאנים כי אדמותיה של ארה"ב שייכים להם ומכאן שחל איסור של המדינה לקבוע מה ייעשה באדמות אלו ללא התייעצות או קבלת אישור. ואכן כשהגיע הנשיא לבית המשפט פסקו השופטים בחלק מהתביעות לטובת האינדיאנים שקיבלו פיצויים.
דתות ומנהגים: רבים שומרים על דת הקדומה ומקיימים טקסי פולחן ואירועים דתיים מגוונים. המסורות שונות משבט לשבט אך בעיקרון כוללות טקסי פולחן, ריקודי שירה, תפילה ונגינה. בטקסים נוהגים להשתמש במגוון אמצעים טבעים כמו נוצות, פירות ופטריות, משתמשים בצמחים מקודשים להם סגולות רפואיות ופסיכו-אקטיביות כמו דטורה, פיאוטה, טבק ומרווה. בקרב רבים קיים שילוב של האמונה המסורתית עם מסורות נוצריות.
הנשיא אובמה – התאמץ לחזק את הקשר בין הממשל לילידים, הביע צער על היחס לו זכו השבטים.
1) הוא שינה את שמו של ההר הגבוה ביותר בצפון אמריקה- הר מקינלי, לשמו המקורי שנתנו לו הילידים – 'דנאלי. ב 2015. (ההר הוא מרכיב מרכזי באומנת הילדים ופירושו 'הגדול' ובשנת 1896 שונה השם לשם נשיא ארה"ב 'מקינלי')
2) ביקור היסטורי של הנשיא בקאנון בול בצפון דקוטה – ארצו ההיסטורי של הצ'יף SITTING BALL והשתתפותו בפסטיבל ילידי המקום ביוני 2014
שבט הצ'רוקי CHEROKEE – שבט אמריקאי יליד שחי באמריקה הצפונית. בתחילת ההתיישבות הבריטית באזור במאה ה 17 ישבו בני השבט בחלקה המזרחי והדרום מזרחי של ארה"ב לעתיד. רובם הועברו בכוח מערבה לכיוון רמת אוזרק. הם היו אחד השבטים שתוארו כחמשת השבטים המתורבתים, וזו הקבוצה הגדולה מקרב האינדיאנים בארה"ב. מונים כ 270 אלף.
אירוקווי IROQUOIS "חמש האומות" "שש האומות" "אנשי הבית הארוך" קבוצת שבטים אינדיאנים הכוללים 6 שבטים:
מוהוק MOHAWK
אונידה ONEIDA
אונונדאגה ONONDAGA
קאיוגה CAYUGA
סנקה SENECA
טוסקרורה TUSCARORA הצטרך לאחוד מאוחר יותר.
סו SIOUX – שם קבוצה למספר שבטי אינדיאנים המתגוררים במרחבי "המישורים הגדולים" בתחומי מדינות מיניסוטה, נברסקה, דקוטה הצפונית והדרומית, צפון איווה, ובמניטובה שבדרום קנדה. עיקר מזונם היה מציד הביזון ומקומות מושבם ונדודיהם נקבעו בהתאם לנדידת עדרים אלו. יכולתם הניידת התבטאה במהירות קיפול ובניית מושבם הזמני ושימוש בסוסים.
טופי- הוא שמו של האוהל בשפתם פירושו בית/מעון
שבטי הסו מוזכרים בסרט "רוקד עם זאבים" (קווין קוסטנר 1990) וכן בכתבי קרל מאי.
הגבעות השחורות שבמערב דקוטה הדרומית היו במהלך היסטוריה מוקד משיכה מיסטי לבני שבט הסו, אשר האמינו שהאלים חיים במעלה ההר, אך לא היו מודעים לעושר הרב הטמון באדמה. בתקופת הבהלה לזהב הרפתקנים נהרו בהמוניהם אל נחלת הסו, נוצרו מתחים ועימותים שהתפתחו לקרבות בין בני הסו לצבא ארה"ב , בקרבות אלו נחשפו חלק מהגבורות במיתולוגיים של המערב הפרוע כדוגמת "סוס משוגע" ו "שור יושב".
כיום שוכנת בעיר PINE RIDGE על גבול נברסקה אוכלוסייה גדולה של צאצאי שבט הסו החיים בעוני רב. לא רחוק משם מצוי אתר ההנצחה WOUNDED KNEE לזכר מאות האינדיאנים שנטבחו ע"י חיילים אמריקאים בשנת 1890.
בשנת 1948 החלו צאצאי הסו בהקמת אנדרטה עצומת ממדים בגבעות השחורות, לזכרו של "סוס משוגע" ולזכר תרבותם. הפסל מיועד להיות המומנט הגדול בעולם ולצדו פרק תיירות גדול ומוזיאון.
טופי: אוהל בצורת חרוט, עשוי מעור של ביזון אותו מכינים האינדיאנים "בני המישורים הגדולים" האמריקה הצפונית.
תוכניות להנחת צינור הנפט בדקוטה הצפונית מעוררות מחלוקת בין הממשל לילידים. התוכניות הוקפאו בשל התנגדותם של התושבים לפגיעה בגורמי טבע המקודשים לתרבותם. בראשית כהונתו טראמפ חתם על הפשרת תוכניות והחלטה זאת עוררה התנגדות ציבורית ומאבק נרחב נגד המדיניות שהוגדרה כ "המשך הנישול מהקרקע" ואליה הצטרפו ארגונים למען שמירת הטבע ותומכים רבים.
סיאטל SEATTLE – העיר הגדולה ביותר בצפון מערב ארצות הברית, במדינת וושינגטון בין מיצר פיוגיט ובין אגם וושינגטון, כ 155 ק"מ דרומית לקנדה. מוקפת הרים מושלגים – רכס הרי אולימפיק ורכס קסקייד, מה שמבטיח נופים מרהיבים מכל עבר. סיאטל מושכת המוני תיירים מדי שנה, שנהנים מהתפאורה הטבעית המרהיבה שמקיפה את העיר משפע מקומות הבילוי שבה מרכזי תרבות ואטרקציות. הפסגות המושלגות של ההרים רנייה וביקר (רכס קסקייד) מתנשאים במזרחה. סיאטל שוכנת לחופי מיצר פיוג'יט ומוקפת ברכסי הרים מושלגים – רכס הרי אולמפיק ורכס קסקייד, מה שמבטיח נופים מרהיבים מכל עבר. שייט במיצר פיוגיט, ביקור בקבוצת איי סן חואן שנמצאים מצפון למיצר וכוללת 700 איים, עם חופים נפלאים והרבה טבע ירוק. סיאטל מושכת המוני תיירים מדי שנה שנהנים מהתפאורה הטבעית המרהיבה שמקיפה את העיר ומשפע מקומות הבילוי שבה, מרכזי תרבות ואטרקציות.
כאן נולד זרם הגראנג' בשנות ה80 וכאן צמחו לא מעט אגדות ששינו את פני המוזיקה העולמית כמו ג'ימי הנדריקס, נירוואנה, ופרל ג'אם. יש בעיר מאות גלריות, מוזיאונים מצוינים, פארק פסלים יפהפה, תאטראות להקות מחול והרבה יוצרים משוררים וסופרים.
הר געש רנייה שברכס הקסקייד המציע בקיץ פריחה צבעונית מרהיבה, חצי האי אולימפיק שבו יער גשם, רצועת חוף פראית, הרים נישאים וקרחונים.
לילדים: סיאטל סנטר – מתחם הכולל אטרקציות נפלאות שהמפורסמת מכולן היא מחט החלל, מגדל דקיק בגובה 180 מ' שמראשו נשקפת תצפית נהדרת על העיר והאזור. מוזיאון הילדים, מוזיאון למדע בדיוני, ומרכז המדע של האוקיינוס השקט שיש בן גם קולנוע IMAX ופלנטריום. במרכז העיר יש גן חיות, וודלנד פארק, מוזיאון התעופה, מרכז המבקרים של חברת בואינג, והאקווריום של סיאטל שבו מינים רבים של דגים ויונקים ימיים.
הדאון טאון קומפקטי וקל ללכת בין האתרים המרכזים בעיר.
סיאטל נמצאת במחוז קינג והעיר המרכזית בה. 270 ק"מ מצפון לפורטלנד – אורגון, כ 230 ק"מ מדרום לוונקובר, וכ 180 ק"מ דרומית מזרחית לויקטוריה, בירת מחוז קולומביה הבריטית שבקנדה. נמל התעופה הבינלאומי בסיאטל – טקומה מדורג עשירי בארה"ב בהיקף המטענים העוברים בו. תאריך ייסוד: 1851 אוכלוסייה: 700K בעיר, במטרופולין – 4 מיליון. המטרופולין ה 15 בגודלו בארה"ב כינוי העיר: עיר האיזמרגד EMERLAD CITY בשל העלווה ירוקת העד שמקיפה אותה. היסטוריה: על פי חפירות ארכיאולוגיות האינדיאנים יישבו את האזור לפחות 4000 שנה. האירופאי הראשון שביקר באזור היה ג'ורג' וונקובר במאי 1792 כחלק מהמשלחת של 1791-1795 למפות את אזור הפסיפיק נורת ווסט NORTHWEST. אזור סיאטל יושב לראשונה ב 14/11 1851 ע"י ארתור א. דני וצוותו. השם הראשון ניתן לעיר היה ניו יורק אח"כ דוואמפס ולבסוף סיאטל על שמו של צ'יף סיאטל שהיה הצ'יף של 2 שבטים מקומים. ב 1860 הגיעו לסיאטל לראשונה אוכלוסייה סינית.
צ'יף סיאטל: תעתיק של SIAHL 1780-1866 צ'יף אמריקאי יליד (אינדיאני) של אומת הדוואמיש DUWAMISH בצפון מערב ארה"ב, הגיע להסדרים ידידותיים עם המתיישבים הלבנים. סיאטל קרויה על שמו ודמותו מופיעה על סמל העיר.
ונקובר – העיר הגדולה ביותר בקולומביה הבריטית שנמצאת באזור המערבי של מדינת קנדה היא אחת הערים היותר צעירות ושוקקות חיים בכל קנדה נחשבת לאחת מהערים היפות בעולם שוכנת בין חופים מפורצים מחד והרים נישאים מאידך יש בה פארקים נהדרים, רחובות ושדרות מלאי חיים, שווקים צבעוניים מוזאונים מצוינים וטיילות לצד קו המים. מול נוף שאין שני לו לא בכדי מוכתרת וונקובר כאחת הערים שהכי טוב לחיות בהן בקנדה שכן היא נהנית מאקלים נוח יחסית לערים גדולות אחרות בקנדה, ומהווה מרכז תרבותי פורה.
ויקטוריה – ויקטוריה היא עיר קוסמופוליטית עם אוירה של עיירה קטנה, היא עיר הבירה של קולומביה הבריטית ומקום מושב הממשל. ידועה בכינוייה ’עיר הגנים" היא עיר ידידותית, נקייה ובטוחה, שופעת גנים ופארקים(יש בה 48 גנים ופארקים מטופחים . אחד מסמליה הם סלסילות הפרחים הססגוניות המשתלשלות מכל עמוד תאורה ומכל מרפסת. בזכות מזג האוויר המתון שלה, הנחשב למזג האוויר הנוח ושטוף שמש ובזכות האווירה הקסומה והמיוחדת השוררת בעיר, המשלבת ישן עם חדש, היסטוריה עם טבע ונופים, מגיעים אל העיר מדי שנה כ4 מליון תיירים. העיר משלבת את המורשת וההיסטוריה הבריטית עם התרבות של מתיישביה הראשונים, האינדיאנים דבר המתבטא במבנים בסגנון ויקטוריאני לצד פארק השופע עמודי טוטם.
נהר פאליסר PALLISER הוא יובלו של נהר קוטניי בפרובינצית קולומביה הבריטית. נהר הקוטניי הוא חלק מאגן נהר הקולומביה ואחד מיובליו.
נהר הפרייזר FRASER RIVER
הארוך ביותר בבריטיש קולומביה, אורכו 1375 ק"מ
מוצא: בהר הסלע השחור ברוקיים הקנדים
נשפך בוונקובר במפרץ ג'ורג'יה
הנהר ה 10 באורכו בקנדה
ספיקה: 3,550 קוב מטר לשנייה
הנהר עובר ב:
BRITISH COLOMBIA –
FRASER FORT GEORGE
CARIBOO
THOMPSON NICOLA
SQUAMISH LILLOOET
FRASER VALLEY
AND GREATER VANCOUVER
גובה: 2,145+
שם הנהר ע"ד SIMON FRASER שיצא בראש משלחת ב 1808 מטעם חברת צפון מערב ממקום שהיה קרוי PRINCE GEORGE עד כמעט הדלתא שלו בוונקובר.
שער הגיהינום נמצא מיד ליד העיר בוסטון בר – קניון עם קירות דרמטיות שרוחבו 35 מ'. המקום נראה מכביש מספר 1 טרנס קנדה בערך 2 ק"מ דרומה ל TRAMWAY
מרכז ודרום קולומביה הבריטית הוא שטח גבעתי עד הררי שאגמים רבים ונהרות גדולים מעצבים את נופו. נהר הפרייזר העובר דרך דרום מערב קולומביה הבריטית ומשפך לים בוונקובר. הכביש העובר כאן הוא כביש מס 1, הדרך הטרנס-קנדית החוצה את כל קנדה ממזרח למערב. עמק הפרייזר הוא אזור טבעי ללא ערים גדולות עם נוף מרהיב.
1. שער הגיהינום HELLS GATE: רוחב הנהר במקום זה 35 מ' ועומקו יותר מ 50 מ'. באביב כאשר מפלס הנהר מגיע לשיא כמות המים העוברת שם כפול מכמות המים שזורמת במפלי הניאגרה. קוביות הבטון: מעברים מיוחדים שניבנו לטובת דגי הסלמון שבהם הזרם איטי יותר.
2. מפרץ HORSE BEY וונקובר
במרחק 100 קמ מוונקובר הפרייזר עובר בתוך עיירה קטנה HOPE כאן ניתן לעשות טיול יפה לפארק 4 מנהרות – מעבר מסולע לאורך נהר שוצף, בו ניתן לראות את הסלמונים קופצים במעלה הזרם אל מקום הולדתם שהוא גם מקום מותם.
אוסיוז – OSOYOOS ממש על גבול קנדה-ארה"ב. במרכז העמק אגם מאורך בצבע כחול כהה, גבעות חשופות. זהו הראשון בסדרת אגמים ארוכים כאצבעות המחוברים ביניהם כמו שרשרת. מים חמים. מתאים לרחצה.
אגם אוקאנגן OCANAGAN אורכו למעלה ממאה ק"מ

איידהו IDAHO
מדינה בארה"ב הנמצאת באזור הרי הרוקי. גובלת בוושינגטון ואורגון ממערב, נבדה ויוטה מדרום, ויומינג ומונטנה ממזרח, וקנדה בצפון.
בירה: בויסי. גם העיר הגדולה בה
שטח: 212,632 קמ"ר
אוכלוסיה – קרוב ל 2 מיליון נפשת
בויסי BOISE
איידהו פולס IDAHO FALLS
סאן ואלי – אתר הסקי הגדול הראשון בארה"ב
המונומנט הלאומי מכתשים על הירח CRAFTERS OF THE MOON NATIONAL MONUMENT
השמורה הלאומית של עיר הסלעים CITY OF ROCKS NATIONAL PARK
ילוסטון פארק – איידהו מדינה ייחודית המאופיינת בהרים, אגמים (2000), עשרות אלפים של יערות ונהרות בצפון, יערות בראשיתיים, גנים לאומים רבים, ומישורים מדברים ועמקים רחבי ידיים בדרום. בעוד דרום המדינה מאוכלס במידת מה, חלקיה הצפונים כמעט ריקים מאדם. באיידהו מיעוטים ייחודים רבים ובמדינה זאת נמצא ריכוז בני הדת המורמונית הגדול ביותר לאחר יוטה, וריכוז הבסקים הגדול ביותר בעולם מחוץ לחבל הבסקים בספרד. מרבית הכלכלה מבוססת על חקלאות בעיקר חיטה ותפוח אדמה. בשנים האחרונות לצד האוכלוסייה הכפרית צומחות במהירות גם ערים גדולות, ובה נמצאת העיר הגדולה ביותר בהרי הרוקי מחוץ לקולורדו– בויסי.
באידהו ישנם 2 אזורי זמן, בניגוד למדינות ולאזורים בהם אזורי השמן משתרעים ממזרח למערב, באיידהו 2 אזורי הזמן הם בצפון המדינה ובדרומה. חלקה הדרומי – הכולל את איידהו פולס, בויסי וטווין פולס, נמצא בתחום אזור הזמן ההררי UTC-7 בחורף, UTC-6 בקיץ. חלקה הצפוני של איידהו נמצא בתחום אזור הזמן הפסיפי UTC-8 בחורף ו UTC-7 בקיץ. העיירה ריגנס הנמצאת על כביש 95 נחשבת לגבול החלוקה בין שני אזורי הזמן (לאורך נהר פלמון שזורם בקרבת הכביש)
הלבנים הראשונים עברו ב 1805 בדרכם למערב ולחוף האוקיינוס השקט, בעקבותיהם הגיעו הציידים אשר הטמינו מלכודות לחיות היער ולבונים בנהרות. רק ב 1860 נטו את אוהלם המתיישבים הראשונים קבוצה של מורמונים שנדדו צפונה ממדינת יוטה הסמוכה. במשך השנים נתגלו מרבצי זהב בצפון המדינה וליד בויסי והביאו לגל של התלהבות עצומה ולתחילת ההתיישבות באזור. בשנת 1862 נספרו כבר יוצר מעשרת אלפים מחפשי זהב בנהרות איידהו. גילוי מרבצי הכסף במכרות הזהב בשנת 1885 היווי גורם מדרבן נוסף והניע את תושבי מזרח ארה"ב לכיוון מערב. מתיישבים מהחוף המערבי סן פרנסיסקו, סקרמנטו וונקובר מצאו את עצמם באיידהו למצוא שם את עושרם. השמועות על האוצרות הטמונים באדמה והזורמים בנהרות הגבירו עוד יותר את ההתלהבות ושיירות המתיישבים הלכו וגברו והביאו בעקבותיה בעלי מלאכה שונים שהקימו מפעלים. 650 ק"מ שעברו המתיישבים במדינת איידהו (ממזרח למערב) נקרא "המסלול לאורגון" THE OREGON TRAIL – שיירות העגלות שהתנהלו בכבדות ובאיטיות עמוסות מהגרים.
בויסי – אידהו
בירת איידהו ועיר הגדולה ביותר (בים סולט לייק סיטי ופורטלנד)
תאריך ייסוד: 1863, הפכה לעיר 1864
גובה +823
אוכלוסייה: 220K
במטרופולין: 660K
מקור השם מהמילה הצרפתית BOISE שמשמעה מיוער וכך נקראה ע"י המתיישבים הראשונים באזור שהיו צרפתים קנדים. נבנתה בתחילה כתחנת מעבר למתיישבים ונוסדה ב 1864 (במקום בו עמדה מצודה של צבא ארה"ב) במעשה חקיקה של השלטון המקומי של טריטוריית איידהו.
ב 7/1271864 הוחלט להעביר את הבירה מלואיסטון לבויז'. ע"פ הפולקלור המקומי תושבי לואיסטון התנגדו ולכן אנשי הממשל נאלצו לחמוק בלילה ולגנוב מלואיסטון את החותם של הטריטוריה.
ב 3/71865 הפכה בירת המדינה, יש בה בניין קפיטול
19% מתושבי העיר ממוצא גרמני, 11% אירי בבויז' יש את הריכוז הגדול ביותר של הבסקים מחוץ לחבל הבאסקים.
שוכנת על גדות נהר הבויס' ונחשבת לאחת הערים הנעימות בארה"ב, זוכה באופן קבוע בטבלאות איכות החיים בארה"ב. מסביב לה ההרים השחונים של אורגון, אך בעיר עצמה יש הרבה ירוק והיא טובלת בפארקים ציבורים.
הרצועה הירוקה BOISE RIVER GREENBELT פארק מקסים ומוצל חוצה את העיר בצמוד לנהר הבויסס' לאורך 25 ק"מ, עובר ליד אנדרטה מרשימה לזכר אנה פרנק (כתובת 777 SOUTH 8TH ) הרצועה עוברת בפארק גוליה דייויס. פארק קתרין אלברטסון KATHERINE ALBERSTON פארק מקסים ליד הדאונטאון: אווירה פראית, ציפורי בר, צבאים וכ"ו.
איידהו הצטרפה לארה"ב 3/7/1890 כמדינתה ה 43.
מיום היוסדה ועד היום נותרה נקיה, טבעית ומדוללת אוכלוסייה. בעלת נוף מחוספס ופראי. הרים מושלגים, נהרות, יערות ומדבר.
נהר הנחש SNAKE RIVER באיידהו חוצה את דרכו דרך שטחי בזלת וקניונים מרהיבים ועמוקים, אותם יצרה הזרימה החזקה לאורך שנים. בדרום איידהו זורם ממזרח ממדינת וויאמינג למערב לכיוון מדינת וושינגטון. אורכו 1600 ק"מ, וכמחציתו נמצא בתחומי מדינת איידהו. הנהר מתפתל ומכאן שמו. חותר ברובו דרך שטחי בזלת ויצר במשך השנים קניונים מרהיבים ועמוקים.
1. בניין הממשל
2. מוזיאון התחבורה (המציג את מבחר עגלות החלוצים)
3. מוזיאון הבסקים: שהגיעו עם גלי ההגירה במחצית השנייה של המאה ה 19 ממחוז ביסקיה בצפון ספרד והחלו לעבוד בתור רועי צאן, עובדי מכרות וחוטבי עצים. היו ידועים בכנותם, בחריצותם, ובהיותם אנשי עמל. עם היוודע בספרד שראשוני המהגרים הצליחו למצוא עבודה מעבר לאוקיינוס, הגיעו רבים בעקבותיהם. היום בבויז' קיים הריכוז הגדול בעולם מחוץ לחבל הבסקים בספרד.
בין שדרות הקפיטול ורח' גרוב (שם נמצאת רשימה של כל המתיישבים הבאסקים ועצי המשפחה שלהם מאז הגיעו לעיר), מרכז למורשת הריקוד הבאסקי שמשמש גם למפגשים חברתיים, חתונות ואירועים. את מיטב המאכלים של חבל הבאסקים נוכל למצוא במסעדות הנמצאות במרכז. בסוף השבוע האחרון של יולי מתקיים בעיר איוע דתי וחפלה גדולה לזכרו של הקדוש אגנטיוס מהעיר לויולה בספרד. הוא פטרון הבסקים. האירועים כוללים מוזיקה, מחול וספורט.
כביש 1-84 מבויז ישר ל GLENNS FERRY שם נראה את המקום בו חצו העגלות של חלוצי המערב את הנהר. מכיוון שלאורך הנהר, מרחק של מאות ק"מ מהנהר היו רק מקומות חצייה בודדים, התרכזו בעבר השיירות בדרכן לאורגון במעברים בודדים ועליהם חלשו שבט האינדיאני שו-שין שהיו באותה העת האוכלוסייה המקומית. האינדיאנים לא ראו בעין יפה את "הלבנים" העוברים בשטחים וקרבות עזים התחוללו בין שני הצדדים. משם בכביש הראשי עד להסתעפות לכביש 30 בעיירה בליס BLISS שם נפנה דרומה מעט ושוב מזרחה במקביל לנהר, נעצור ב HAGERMAN- שמורת טבע לאורך הנהר בה נראה עשרות מפלים הפורצים מהרכס ממול וגולשים לנהר. במקום מוזיאון פרה היסטורי ובו שלד הסוס העתיק ביותר שנמצא ביבשת אמריקה הצפונית. נמשיך מזרחה ונעצור למנוחה בעיר טווין פולס TWIN FALLS עיר מרכזית לאורך הנהר. בצומת הראשית במרכז העיר נפנה שמאלה (צפונה) לכביש 93 שיחזור אותנטי לנהר ולגשר פרין PERRINE BRIDGE זה גשר מרשים ביותר מתוח לאורך 487 מ' וכ 150 מ' מעל הנהר השוצף. מזרחה לטוויו פולס נגיע למפלי שו-שין ע"ש השבט האינדיאני, הצונחים מגובה של 65 מ' בין אבני בזלת.
עיירה בשם מורטה MURTAUGH לכיוון קולדרון ליין CAULDRON LINN דרך עפר לסטאר פולס STAR FALLS, כאן נחזה בנהר האדיר הנדחק למעבר צר של 12 מ' בלבד בין קירות הבזלת.
קמלופס KAMLOOPS – עיר בפרובינציית קולומביה הבריטית, שוכנת במקום בו נפגשים הענף הצפוני והענף הדרומי של נהר תומפסון לפני שהוא נשפך אל אגם קמלופס, בדרום קולומביה הבריטית.
בעיר גרים 90K ת' ובמטרופולין כ 100K ת'.
שוכנת בגובה של 345 מ'. האזור היה מיושב ע"י ילידים מקבוצת שונות כמו הקרי, הסוטו SAULTEAUE והשוופים מהמאה ה 15.
האירופאים הראשונים הגיעו למקום ב 1811 וכעבור שנה הוקמה מוצב לסחר בפרווה של החברה הפסיפית. המוצב נשא את השם פורט קמלופס שכנראה היה עיוות של השם בשפת שוופם. כעבור עשור חברץ מפרץ הדסון השתלטה על חברות הפרווה באזור ושם המוצב שונה לפורט תומפסון ואח"כ לפורט קאמלופס. במהלך השנים היחסים עם הילדים היו מתוחים למדי אך המתיישבים הלבנים הגיעו אתם להסכמות במחצית השניה של המאה ה 19. במשך המאה ה 10 נוצרה התיישבות בקרבת המוצב שאוכלוסייתו גדלה בעקבות הבהלה לזהב באור בשנות ה60 ובניית מסילת הרכבת בשנות ה 80 של המאה ה 19.
ב 1893 קיבלה מעמד של עיר
בשנות ה 70 של המאה ה 20 קלטה העיר מהגרים רבים ממוצא הודו, בעיקר מאזור פנג'אב
העיר נמצאת על מסלול הכביש הטרנס-קנדי.
אזור הפסיפיק נורת ווסט PACIFIC NORTHWEST
אזור בחלקה המערבי של אמריקה הצפונית, בהגדרה רה מתייחסת לוושינגטון ואורגון. בהגדרה רחבה יותר מתייחס לאזור דרום מזרח אלסקה, מערב איידהו, מונטנה, צפון קליפורניה ולאזור קולומביה הבריטית. גובל כולו במערב באוקיינוס השקט.
נהר הקולומביה COLUMBIA RIVER – מוצאו בקולומביה הבריטית בקנדה ומשם זורם לצפון מערב ארה"ב. בקטע האחרון מהווה את הגבול בין מדינת וושינגטון ואורגון לאורך 497 ק"מ
אורך 2,044 ק"מ
גובה מוצא הנהר 808 מ'
ספיקה ממוצעת 7,504 מ"ק לשנייה
אגן ניקוז 258,000 קמ"ר
מוצא: אגם קולומביה, קולומביה הבריטית קנדה
שפך: האוקיינוס השקט
מוצאו בקולומביה הבריטית שבקנדה וזורם משם לצפון מערב ארה"ב. בקטע האחרון מהווה הנהר את הגבול בין מדינות וושינגטון ואורגון לאורך 497 ק"מ.
לנהר הספיקה הגדולה ביותר מבין הנהרות הנשפכים לאוקיינוס השקט בחצי הכדור המערבי, והוא הרביעי באורכו בצפון אמריקה.
אורכו: 2044 ק"מ ומנקז שטח של 258,000 קמ"ר.
הסכרים שעליו מייצרים את כמות החשמל הרבה ביותר מבין נהרות צפון אמריקה.
קפטן רוברט גריי היה האירופאי הראשון שהפליג בנהר קולומביה. ב 11/51792 גריי הפליג לצפון מערב ארה"ב לסחור בפרוות על ספינה פרטית בבעלות פרטית בשם "קולומביה" והוא קרא לנהר ע"ש הספינה.
הקטע האחרון של משלחת לואיס וקלארק היה הפלגה בנהר הקולומביה עד לאוקיינוס השקט.
על הנהר בנו את סכר גרנד קולי במדינת וושינגטון. זהו סכר הבטון הגדול ביותר בצפון אמריקה. בנייתו החלה בשנת 1933 והסתיימה בשנת 1942. הסכר יצר את אגם רוזוולט.
אורכן 1592
רוחב בבסיס 152 מ'
רוחב בראש 9 מ'
גובה 168 מ'
נפח סכר – 9,155,442
ייצור חשמל – 4 תחנות כוח, 33 גנרטורים, 6809 מגה וואט. נכון לשנת 2005 הסכר מספק הכי הרבה חשמל בארה"ב
לנהר הספיקה הגדולה ביותר מבין הנהרות הנשפכים לאוקיינוס השקט בחצי הכדור המערבי, והוא הרביעי באורכו בצפון אמריקה. הסכרים שעליו מייצרים את כמות החשמל הרבה ביותר מבין נהרות צפון אמריקה.
קפטן רוברט גריי היה האירופאי הראשון שהפליג בנהר ב , 11/5/1792 גריי הפליג לצפון מערב אמריקה לסחור בפרוות על ספינה בבעלות פרטית בשם "קולומביה" והוא קרא לנהר על שם הספינה.
הקטע האחרון של משלחת לואיס וקלארק היה הפלגה בנהר הקולומביה עד האוקיינוס השקט.
ספיקה: כמות המים הזורמת בנהר בזמן נתון. מקובל למדוד את הספיקה במטר מעוקב לשנייה. האמזונס שספירתו הגדולה בעולם מזרים 220 אלף קוב מים לשנייה בזמן הגאות. נהר הירדן מזרים לים המלח רק 0.2 קוב מים לשנייה. ספיקה משתנה לפי עונות השנה.
פלאו אינדיאנים: התושבים הראשונים באמריקה שהגיעו מאסיה דרך מיצר ברינג. כינוי לבני האדם הראשונים שהיגרו והתיישבו ביבשת העל של אמריקה במהלך השלבים האחרונים של עידן הקרח של שלהי הפליסטוקן.
מיצר ברינג: מיצר יבשתי שהיה קיים בין 45,000 שנה ל 12,000 לפנה"ס.
עידן הקרח: תקופות בהיסטורית כדור הארץ שבהן האטמוספירה התקררה באופן משמעותי ואזורים נרחבים התכסו בים קפוא או קרחוני ענק.
כדור הארץ קיים כ 4.5 מיליארד שנה. במהלך תקופה זו חווה הכדר מספר עידני קרח. כל אחד מהם ארך עשרות או מאות מליוני שנים. סה"כ כל השנים מסתכמות ב כ 15 עד 20 אחוזים מהיסטורית כדור הארץ. שכבת הקרח כיסתה כנראה כ 10 עד 30 אחוזים מכלל פני כדור הארץ.
עידן הקרח האחרון הסתיימה לפני 10,000 שנים.
ציידים לקטים: חבורות נוודים שהמערכת הכלכלית שלה מבוססת על איסוף מזון מצמחי בר, וכן ציד של בע"ח, ואינו עוסק בחקלאות או בגידול בע"ח מבויתים.
חלוקת העבודות בחברת ציידים מלקטים היא מגדרית: הנשים עוסקות בליקוט של קטניות, פירות, ירקות והגברים בציד ולכן נעדרים לעיתים תקופות ארוכות מביתם. חברות אלו חיים בדר"כ בקבוצות חברתיות קטנות ומבודדות יחסית, המונות לא יותר מכמה עשרות בני אדם. ממצאים ארכיאולוגיים מעידים על כך שעד לפני 12 אלף שנה, כל בני האדם היו ציידים-לקטים. המהפכה הנאוליתית (החקלאית) שהתרחשה בדרום מערב אסיה בין האלף השמיני לשביעי לפני הספירה, מסמלת את המעבר מחברות ציידים-לקטים לחברות חקלאיות נייחות בתקופת האבן החדשה. הצעד המכריע במעבר לחיי קבע היה ביות צמחים ובע"ח. יש לציין שמעבר זה נמשך אלפי שנים (וגם כיום ישנם חברות ציידים-לקטים באפריקה ואוסטרליה).
יער ראשוני/יער בתולי: יער עתיק שמפגין מאפיינים אקולוגים ייחודים שבו התפתח קלימקס מסוים. בדר"כ מוגדר יער ראשוני כיער שלא הושפע מפעולות האדם ושבו לא התפתח קיטוע בתי גידול. כיום ידוע שקיימת השפעה של בני האדם גם על 10% מיערות העד באמזונס – שנחשבים ל"יערות ראשוניים". קיים הבדל בין יער ראשוני ליער עתיק שהוא יער שהושפע מפעילות האדם ולעיתים אף ניטע בתקופות קדומות ע"י בני האדם.
העצים המתים באופן טבעי ביער ראשוני, יוצרים פערים בחופה שנוצרת ע"י העצים החיים. בכך מאפשרים חדירת קרני השמש והפוטוסינתיזה בצמחיית השכבה העליונה.
בגלל פעילות בני האדם, שטחי יער ראשוני בעולם הפכו נדירים.
יער משני: יער שהושפע מתהליכים כמו בינוי, דילול מכוון, או דילול בשיטת "חתוך ושרוף".
קרחון: גוש קרח ענקי, המורכב ממים שקפאו. הקרחונים מכילים את מרבית המים המתוקים הנמצאים בכדור הארץ.
יש 2 סוגי קרחונים:
קרחון יבשתי GLACIER – תצורה של קרח הנמצאת על פני היבשה בראשי הרים גבוהים, בקטבים ובאזורי היבשה הקרובים לקטבים. קרחון יבשתי הוא למעשה נהר קרח הנוצר משכבות דחוסות של שלג ונע באיטיות כתוצאה מכח הכבידה. בתנועתו מעצב הקרחון היבשתי תבניות נוף כמו עמקים קרחונים U ופיורדים.. קרחונים יבשתיים נמצאים בכל אחת מהיבשות למעט אוסטרליה, ומתקיימים אלפי שנים ויותר.
באזור קו המשווה נמצאים רק בראשי הרים גבוהים, וככל שמתרחקים מקו המשווה לכיוון הקוטב נמצאים קרחונים במקומות פחות גבוהים. בגרינלנד ואנטרקטיקה סביב הקוטב הדרומי מכוסים בקרחונים עצומי ממדים עד מיליוני קמ"ר. עם זאת גם באזורים קרים מאוד יש שטחי אדמה שאינם מכוסים קרחונים משום שאין מספיק משקעים ליצירת קרחון.
קרחון ימי ICEBERG – גוש קרח ענק שצף בים. גוש קרח ענק שניתק מקרחון יבשתי או מדף קרח וצף בים. בדר"כ 1/9 מהקרחון בולטת מעל פני המים, והשאר עמוק מתחת לפני הים דבר שנגרם עקב האנומליה של המים: צפיפותו של הקרח קטנה משל המים הנוזלים , דבר המייחד את הקרחון שמשקלו הסגול קטן משל המים ומאפשר לו לא לשקוע בהם.
עמק קרחוני: עמק U שנוצר מסחיפת קרקע וסלעים ע"י קרחון. נוצרו לפני עשרות אלפים שנים (במהלך עידן הקרח) ע"י הכוח הסוף העצום של הקרחונים (צפון אירופה וצפון אמריקה). כיום יודעים כי תהליך יצירת העמקים החל לפני עידן הקרח האחרון עם התחתרות של נחל בין ההרים. במהלך עידן הקרח התמלא הערוץ בשלג ונוצר קרחון. קרחון זה גלש במורד הערוץ כאשר משקלו הרב גורם לשחיקת דפנות הערוץ ועיצובו בצורת U.
פיורדים: עמקי קרחונים בהם הסתיימה גלישת הקרחון בים ועל כן נוצרה לשון ים שחדרה ליבשה.
מורנה: תבנית נוף שבה נוצרים רכסי סלע בצדי ובקצה הקרחון. תל או רכס סלעי קטן של חלקיקים ושברי סלעים שנותרו בעמק קרחוני שעוצב ע"י תנועת קרחון מסחיפה של תוצרי שחיקה ובלייה.
הר רנייהר MOUNT RAINIER
הר געש במחוז פורס של מדינת וושינגטון. 87 ק"מ דרומית מזרחית לסיאטל. רנייה הוא ההר הגבוה ביותר ברכס הקסקייד ומתנשא לגובה של +4,392. שכבת הלבה המוקדמת ביותר היא בת 840,000 שנה. ההתפרצות האחרונה ארעה בין 1820-1854, אך היו גם התפרצויות 1858, 1870, 1879, 1882 1894. ההעפלה הראשונה אליו היתה ב 17.81870 ע"י סטיבנס וואן טראמפ.
הר הגעש התגלה לראשונה ע"י האירופאים במסע חקר ב 1792 בראשות ג'ורג' וונקובר, וונקובר פיקד על ספינה אה"מ דיסקברי בשליחות הצי המלכותי הבריטי למפות את החוף המערבי של אמריקה הצפונית. אנשי הצוות ראו את ההר בשעה שסקרו את מפרץ פיוג'ט, וונקובר קרא לו ע"ש תת אדמירל פיטר רייניה, חברו האישי של וונקובר.
בפסגתו שני לועות געשיים בקוטר של כ 300 מ' כל אחד. אגם לוע קטן הגבוה באמריקה הצפונית +4392 שוכן מתחת לשכבת הקרח בחלקו התחתון של הלוע המערבי והוא נגיש רק דרך המערות.
הוכרז כפארק לאומי במרץ 1899 ע"י נשיא ארה"ב ויליאם מקינלי והוא החמישי בארה"ב.
שטח הפארק 950 קמ"ר. נמצאים בו 26 קרחונים בהם קרחון קרבון CARBON GLACIER שהוא הגדול ביותר ב 48 המדינות הדרומיות של ארה"ב. ההתיישבות האנושית בשטח הפארק היא בת לפחות 8000 שנים כאשר המתיישבים הראשונים פלאו-אינדיאנים, ציידים-לקטים צדו בע"ח וליקטו צמחים.
באזור מה שכיום הוא הפארק הלאומי רנייה השתמשו שבטי הניסקוואל NISQUALLY פיואלאפ PUYALLUP סקווקסין איילנד – SQUAYIN ISLAND, מקלשוט MUCKLESSHOOT, יקאמה YAKAMA, וטיידנאפום TAIDNAPAM, בני שבט קאוליץ עילי.. בני שבטים אלו נהגו לעלות להר בקיץ לקטוף פירות יער, ללקט צמחים, לצוד ולערוך מסעי חזון (בין הטקסים העתיקים והאוניברסליים ביותר, טקס מעבר, המשתתף מבלה בין יממה ל 4 יממות שהוא מבודד בטבע ע"מ ליצור חיבור עמוק בין כוחות הטבע והאנרגיות הרוחניות של הבריאה לזהות העצמית, המשתתף אמור לקבל תבונה מעמיקה על עצמו ועל העולם). בחורף עברו להתגורר קרוב לחופי האוקיינוס שבהם האקלים נוח יותר. הנשים אספו פירות יער והגברים צדו איילים, דובים, יונקים קטנים ועופות. האינדיאנים נהגו ליזום שריפות ששמרו על המשך קיומם של כרי העשב ע"ח היערות. הצמחים שגדלו בעקבות השריפות הגדילו את כמות פירות היער ומשכו אליהם חיות ציד. גם כיום יש לשבים אלו קשר עמוק להר. הרי הגעש של אזור הקסקייד הם מקור לאגדות רבות בין האינדיאנים. אגדות שקיבלו את השראתן מההתפרצויות הגעשיות מספרות על הרוח הגדולה ע"מ להסביר תופעה זו. האינדאנים דוברי הסאליש קראו לרוח ההר TAKHOMA טקהומה שפירושו "המקום בו נולדים המים". מקונוצ רבים בפארק נושאים שמות אינדיאנים, נהרות בפארק קרויים על שמות השבטים. פירוש שם נהר מואיץ' הוא אייל.
בסוף המאה ה18 – עת בואם של המתיישבים האירופאים הייתה השפעה גדולה על שבטי האינדיאנים דוברי משפחת שפות הסאליש. רבים מתו ממחלת האבעבועות השחורות שהגיעה ליבשת עם המתיישבים האירופאיים. במהלך שנות ה 50 של המאה ה19 נחתמו כמה הסכמים בין האינדיאנים למתיישבים באזור. הם הועברו לשמורות שונות אבל נשמרה להם הזכות לצוד ביחוד באזור הפארק הנוכחי מה שגרם לעימותים.
החל מאמצע המאה ה 19 כלכלת האזור התבססה על כריתת עצים ועיבודם. פעילות הכריתה היתה קטנה מאחר ויכולת השינוע היתה מוגבלת בשל הטופוגרפיה ההררית. רק בשלהי המאה ה19 ולאחר שחברת הרכבות נורתרן פסיפיק סללה מסילה לאזור גברה הפעילות.
באותה תקופה החלו ניצנים של תנועת שימור היערות כחלק מתנויות השימור שהחלו לקום ברחבי ארה"ב. אזור הפארק הוכרז שמורת היער פסיפיק בשנת 1893. ובשנת 1897 שונה לשמורת היער הר רנייה. ב 1916 הקימו את שירות הפארקים הלאומים של ארה"ב. מלונות וכבישים נבנו ונסללו עד 1930.
מרכז מבקרים חדש נבנה ב 2008 באתר פרדייז. הפארק הוכרז כאתר היסטורי לאומי ב 1997 כחלון הראווה לאדריכלות הכפרית של שירות הפארקים הלאומיים של שנות ה 20/30 של המאה ה 20, כפי שמודגם באכסניית פרדייז PARADISE INN.
ב2006 נסגר הפארק בשל שיטפונות עזים: בתוך 36 שעות ירדו באזור 460 מ"מ גשם.
כיום הפארק מנוהל ע"י שירות הפארקים הלאומים של ארה"ב.
הפארק הוא משכן ליותר מ 1000 מינים של צמחים ולמעלה מ 300 מינים של בעלי חוליות.
גובה הפארק +490 ועד פסגתו בגובה +4392. הפסגה הגבוהה ביותר ברכס הקסקייד מתנשא בתלילות מסביבתו ואורכו כמעט 30 ק"מ. מצפון לדרום וממזרח למערב. סביבו עמקים, מפלי מים, כרי דשא תת אלפיונים. 370 קמ"ר של יערות ראשונים וקרוב ל 30 קרחונים. ההר מכוסה בדר"כ בעננים הממטירים כמויות גדולות של גשם ושלג על הפסגה מדי שנה.
כביש 410 מחבר בין הפארק לכביש בין מדינתי 5 (סיאטל טקומה): סגור בין נובמבר עד מאי.
השביל העיקרי קרוי "שביל וונדרלנד" WONDERLAND אורכן 150 ק"מ והוא מקיף את כל הר רנייה.
את הר רנייה סובב שביל וודרלנד WONDERLAND והוא מכוסה בקרחונים ושדות שלג בשטח כללי של כ 88 קמ"ר.
קרחון אמונס EMMONS הוא הגדול ביותר בשטחו בכל ארה"ב ויד בו הרבה פסגות געשיות.
אקלימו תת-ארקטי עם מגמת יובש בקיץ (חורף ארוך וקיץ קצר וקריר). טמפרטורות קיצוניות -40 בחורף ובקיץ 30. האדמה בעומק של מטרים ספורים קפואה תמיד, משקעים בכמויות לא יותר מ 300 ממ בשנה פרט לאזורים גבוהים שם יש עננות אורוגרפית וכמות המשקעים גדולה.
כל הנחלים בפארק משתייכים לאגן הניקוז של האוקיינוס השקט ומקורותיהם בהר רנייה. כמות המשקעים הגדולה היורדת באזור במשך כל השנה בתוספת למי הפשרת השלגים מזינים נחלים אלו. הנהרות זורמים בדר"כ בקניונים שעומקם בין 300-900 מ' ושיפועם תלול.
בפארק 400 אגמים שהגדול בהם בגובה של 1500 מ', אגם מואיץ משתרע על שטח של 500 דונם ומשופע במפלים. בפארק 20 קרחונים.
בין 10K-15K שההר היה מכוסה כולו קרח כל השנה, חיו התושבים הראשונים של אמריקה במישורים ובעמקים הצופים אליו. בין 9000 ל 8500 שנה האקלים התחמם ומדרונות ההר (עד כמחצית מגובהו) הפכו לחופשים משלג עד ונוצרו תנאים שאפשרו התפתחות של חברות צמחים ובע"ח בדומה לתנאים באזור התת-אלפיני של הפארק בימינו. המחקר הארכיאולוגי גילה 75 אתרים פרהיסטורים בשטח הפארק (בעיקר מחסות סלע) ובהם ראשי חניתות ששימשו לצייד. ידוע שכבר לפני 4000 שנה נהגו ציידים-לקטים ללקט צמחים ופירות בפארק מאמצע המדרון ועד חלקו העליון. ציידים לקטים אלו היו אבותיהם של שבטי האינדיאנים.
גאולוגיה: הסלעים העתיקים ביותר ברכס הקסקייד נוצרו לפני 400 מיליון שנה כסלעי משקע בקרקעית האוקיינוס השקט.
כתוצאה מתנועות לוחות טקטונים לצפון מערב הם הוצבו מעל השטח של הקצה המערבי של מה שהיום מכונה
יבשת אמרקה הצפונית. לחץ עז הופעל על הסלעים, המיר אותם לגנייס ולווחה (גנייס: סלע מותמר קשה, נוצר בתנאי טמפ' ולחץ גבוהים של סלעי יסוד או משקע הלווחיות בגניים מאופיינות ברצועות כהות ובהירות, סלע קשה. לווחה: סלע קשה מותמר בעל גבישים מיקרוסקופים, נוצר מסלעי משקע חרסיתיים במשך מליונים שנים שהו בלחץ וטמפ' נמוכים ולכן ניתן למצוא מאובנים. בתנאי טמפ' ולחץ גבוהים הופכת הלווחה לצפחה)
לוחיות ימים טקטונים אלו התנגשו בלוח הצפון האמריקאי לפני 90 מליון שנה, והקרקע החלה להתרומם לאיטה.
הכיוון של מרבית שרשרות ההרים מצפון מערב לדרום מזרח הוא תוצאה של התנגשות זו. ההרים שנוצרו אז נסחפו כמעט לחלוטין. לפני 35-40 מליון שנים התנגשו לוחות ימים בזלתיים חדשים, לוח גורדה ולוח חואן דה פוקה בלוח הצפון האמריקאי הגדול הרבה יותר, ובהיותם כבדים יותר עברו הפחתה תחתיו, תוך כדי המסה, יצירת מגמה, געשיות, ויצירת הרים בהם הרי הגעש של רכס הקסקייד, תופעה הנקראת קשת געשית של רכס הקסקייד. התהליך עדיין נמשך והרכס עדיין מתרומם. קרוב ל 500 ק"מ מהחוף שוקע מרכז לוח הגורדה כמעט 2.5 ס"מ בשנה מתחת ללוח הצפון אפריקאי. חלק מהמגמה מתקררת בצניחה למעטפת כדור הארץ והופכת לסלעי גרניט. סלעים אלו נדחקים למעלה ונמצאים בבסיס ההרים של ימינו. הר רנייה החל להיווצר לפני כמיליון שנים כאשר ההרים השכנים היו בני קרוב ל 12 מיליון שנים. כיפת הר הגע בנויה מסלעים אנדזיטיים (סלע יסוד געשי, פחות כהה מהבזלת, קרוי ע"ש הרי האנדים. צבעו נוטה לשחור עם מרקם
זכוכיתי. אם הוא צעיר צבעו בהיר יותר, אם הוא מכיל גבישים אדום אפור וורדרד, אחרי בלייה גוונים של חריכה
חום אדמדם ירוק אפור).
זהו הר הגעש הגבוה ביותר ברכס הקסקייד, משערים שבמהלך היווצרותו היה הר הגעש גבוה יותר ב 300 מ'
מגובהו הנוכחי, אבל חלקו העליון התמוטט בשל התפרצויות געשיות.
במהלך ההיסטוריה הגאולוגית עוצבו מדרונותיו של ההר בסחיפה מקרחונים. בעבר היה מכוסה ההר בקרחונים
עבים עד כדי כך שקילוחי הלבה מההתפרצויות הגעשיות לא הצליחו להמיס אותם והם הצטננו במהירות במקומם.
ההר מוגדר כהר רדום. ההתפרצויות האחרונות היו במאה ה 19, אך הוא יכול להתפרץ כפי שהתפרצו בעבר הר
לאסן 1916 והר סנט הלנס 1980. מתחת להר הגעש ישנה זרימה של נוזלים חמים שהם המקור ליצירת המעיינות החמים או פומרולות בפארק (פתח בקרום כדור הארץ בקרבת הר געש הפולט קיטור וגזים געשיים כמו פחמן דו חמצני, גופרית חד חמצנית, מימןכלורי ומימן גופרתי, הקיטור נוצר כאשר מים בטמפ' מעל נקודת הרתיחה הופכים לקיטור, הלחץ יורד כאשר הם נפלטים מעל פני השטח. פומרלות נוצרים לאורך סדקים קטנים/גדולים ע"פ משטחים של קלוחי לבה. שגה פומרלות היא אזור של מעיינות חמים ונביעות של גזים כאשר מגאמה או סלע יסוד לוהט בעומק רדוד משחררים גזים או פועלים על מי תהום. אפשר לתאר פומרולה כמעיין חם שכל מימיו מתאדים לפני שמים מגיעים לפני הקרקע.
הר רנייה הוא כנראה הר הגעש עם פוטנציאל ההרס הגדול ביותר ברכס הקסקייד, מלבד גודלו העצום, הקרחונים
הרבים שעל פסגתו יתמוססו במקרה של התפרצות וייצרו להארים גדולים (מפולות בוץ וזרמי סחופת געשיים.) להאר יכול להרוס כמעט כל מבנה העומד בדרכן ומסוגל לנוע במהירות של 100 ק"מ לשעה ולמרחק של 300 ק"מ. לפני 6000 שנה בהר רנייה נוצר להאר של אוסקאולה בנפח של 2.3 ק"מ מעוקב ויצר קיר בוץ בגובה של 140 מ' בקניון נהר הוויט וכיסה שטח של למעלה מעל 300 קמ"ר. הלהארים יכולים להגיע למיליוני התושבים במטרופוליטן של סיאטל וגם לצפון מערב אורגון. שברי הסלעים שנמצאו בסמוך למפרץ פיוגיט בסיאטל מעידים שתופעות אלו כבר התרחשו בעבר. המראה הנוכחי של ההרים הוא תוצאה של פעילות קרחונים גדולים מאז עידן הקרח ועד היום.
תוואי הנוף: קרקסים קרחוניים – שקע גיאולוגי
תחילת עמק שצורתו אמפיאטרון שנוצר בנקודת המוצא של עמק קרחוני ע"י סחיפה. צורת האמפיאטרון הקעורה
נוצרת בדר"כ במדרון של ההר כאשר חלקו התחתון שטוח וחלקו העליון המעוגל הם מדרונים התלולים כדרך
שעליהם גולשים משלושה כיוונים קרח ודרדרת קרחונים המתלכדים בתחתית המדרון. קרקעית הקרקס הקרחוני
מתעצבת כקערה על אזור זה שבו מתלכדים זרמי הקרח מכיוונים שונים, יחד עם מטען הסלעים שנושאים עימם,
מופעלים כוחות סחיפה חזקים הגורמים לשחיקת הסלע וליצירת שקע נמוך מפתח היציאה של הקרקס הקרחוני
("הבמה"). אם הקרקע נחשפת להפשרה עונתית, הופכת קרקעית הקרקס הקרחוני לאגם קרחוני קטן.
שביל הרכס הפסיפי החוצה את ארה"ב מקנדה ועד מקסיקו, עובר בחלק המזרחי של הפארק. כביש PCT (זהו כביש הליכה ארוך במערב ארה"ב שמתחיל בדרום בגבול ארה"ב בקליפורניה עם מקסיקו, ומסתיים בגבול ארה"ב
בוושינגטון וקנדה) אורכו 4286 ק"מ ומרחקו מהחוף כ 200 ק"מ והוא אחד משלושת שבילי הכתר המשולש של
הליכה ארוכים. שביל האפלצ'ים מתחיל בג'ורג'יה ומסתיים במיין, ושביל קו פרשת המים של היבשת המתחיל בגבול מקסיקו (בניו מקסיקו) ומסתיים בגבול קנדה שבמונטנה.
אתרים עיקרים:
פרדייז – גן עדן PARADISE אזור בגובה +1000 על המדרון הדרומי של הר רנייה, כ 30 ק"מ מזרחית לכינסת ניסקאוולי לפארק (כביש 706 של וושינגטון) וכולל את עמק פרדייז, את קרחון פרדייז שהוא המקור לנחל פרדייז. מפרדייז נשקפים הר רנייה ורכס טטוש. בפרדייז שוכנים מבנים הסטורים: פונדק פרדייז PARADISE INN שנבנה ב 1916, פרדייז גייז האוס ב 1920,
ומרכז המבקרים ע"ש הנרי ג'קסון שנבנה ב 1966. פעילות בפרדייז: הליכה בשבילים, סקי למרחקים ושיט
אבובים.
לונגמיר LONGMIRE – מרכז מבקרים שוכן 1.5 ק"מ מזרחית מכניסת ניסקאוולי, שוכן בעמק נהר ניסקאוולי בגובה 842 בין רכס רמפרטס ורכס טטוש. מוקף ביערות ראשוניים של אשוח, ארז אדום וצוגה מערבית. באתר שוכנים "פונדק הפארק הלאומי" PARK INN, מוזיאון לונגמיר ובניין המנהלה. הליכה בשבילם, ברובם מגיעים למפלים ולמעיינות החמים. לונגמיר הוא אחד מנקודות ההתחלה של שביל סובב הר רנייה.
סנרייז SUNRISE – אתר ובו אכסניה LODGE לא ללינה, ומרכז מבקרים בגובה 1950 מ' וזו הנקודה הגבוהה ביותר אליה אפשר להגיע במכונית. תצפית על קרחון אמונס ופסגת הר רנייר. שפע שבילים היוצאים מהאתר בהר לאתר עמודי הלבה. הגישה לסנרייז אפשרית מכביש הםונה מכביש 410, כ 20 ק"מ צפונית מערבית מכניסת וויט ריוור. אוהנאפקוש OHANAPECOSH אתר ומרכז מבקרים, אתר מחנאות, שוכן בחלק הדרום מזרחי של הפארק, כ 5 ק"מ צפונית לגבול הפארק מכביש 123 של וושינגטון. שוכן בתוך עמק עמוק בגובה של 600 מ'. בתוך חורשות של יערות ראשוניים וממנו אי אפשר לראות את הר רניה. מעיינות חמים, חורשת האבות ומפלי הכסף.
אגם מואיץ' MOWICH – אגם קרחוני שהוא הגדול והעמוק בפארק, דרומית לאתר קרבון, בקצה הדרומי של כביש 165.
תחנת הכניסה – נהר קרבון CARBON RIVER – בפינה הצפון מערבית של הפארק והגישה אליו מכביש 165 של וושינגטון- אתר של יער גשם ממוזג בהר רניה, שביל קצר דרך יער הגשם, שביל לקרחון קרבון, אחד מהקרחונים המגיעים לנקודה הנמוכה ביותר ב 40 המדינות הרצופות של ארה"ב.